.jpg)
מחקרים
11/6/2023
תרומות קטנות מספרים גדולים
קראו עוד
רצף האירועים שקרו בישראל בשנים האחרונות, החל מהקורונה ועד אירועי אוקטובר והמלחמה, הבליטו מחדש את הצורך בהתאגדויות קולקטיביות על מנת לקיים מחדש צרכים שבשנים האחרונות נראו מובנים מאליהם, כמו בריאות הציבור, יציבות מישטרית, וביטחון. זוהי אם כן שעתה של החברה האזרחית.
על פי תיאורית הצרכים של אברהם מאסלו (Maslow) צרכיו של הפרט מסודרים בסדר היררכי. בבסיס הפירמידה, נמצאים צרכיו הביולוגיים והפיזיולוגיים המאפשרים את קיומו כאורגניזם חי. באמצע הפירמידה נמצאים הצרכים החברתיים, כמו הצורך בשייכות, בזהות, ובהערכה חברתית.
ואילו בקצה הפירמידה עומדים צרכיו של הפרט להגשמה עצמית.
בזמני שגרה, מירב תשומת הלב של הפרט מופנית בעיקר לצרכיו האישיים ולמימושו העצמי, ואילו השלבים בבסיס הפירמידה, כמו קיומו הפיזי והמסגרות הקהילתיות שבה הוא חי, נתפסים פחות או יותר כמובנים מאליהם. אולם רצף האירועים שקרו בישראל בשנים האחרונות, החל ממשבר הקורונה, המשבר הפוליטי שנגרם עקב ניסיון החקיקה של הממשלה הנוכחית לשינוי מערכת המשפט, וכלה באירועי ה-7 באוקטובר; כל אלו הבליטו מחדש את הרבדים הבסיסיים יותר בפירמידת הצרכים של הפרט. במובן מסוים, ישראל חוותה רגרסיה מחברת שפע המאופיינת באינדיבידואליזם לחברה הזקוקה יותר להתאגדויות קולקטיביות על מנת לקיים מחדש צרכים שבשנים האחרונות נראו מובנים מאליהם, כמו בריאות הציבור, יציבות מישטרית, וביטחון.
כפי שנוכחנו לגלות, בשעות משבר, בין אם מדובר במשבר בריאותי, חברתי, או ביטחוני, לא הממשלה ולא השוק הפרטי יכולים לתת מענה מספק לצרכים העולים מהשטח. לתוך הוואקום הזה נכנסת החברה האזרחית. בשונה מגופי הממשלה, החברה האזרחית היא אדפטיבית יותר לשינויים ולכן יכולה להגיב במהירות ובאפקטיביות למגוון רחב של צרכים. בשונה ממנגנוני השוק, החברה האזרחית יודעת להתגבר על כשלי שוק ולתפקד גם כשאין כדאיות כלכלית. קיימות דוגמאות למכביר. בתקופת הקורונה היו אלו בעיקר יוזמות מקומיות שנועדו לסייע למבודדים, לחולים, לאוכלוסיות בסיכון, ולעסקים שנפגעו (גלובס). לאחר מכן היו אלו ארגוני החברה האזרחית שהובילו את המחאה נגד נסיון החקיקה המשפטית כאשר האופוזיציה והמגזר העסקי מהווים כינור שני בלבד. ואילו לאחר אירועי ה-7 באוקטובר היו אלו הגופים האזרחיים שפעלו כשחקנים מרכזיים בהתמודדות עם המשבר. תמיכה נפשית לנפגעים, סיוע למפונים, עזרה לחקלאים, וכן התארגנויות פוליטיות של אזרחים כמחאה להשבת החטופים הן רק מספר דוגמאות הממחישים את חשיבותה של החברה
האזרחית במתן מענה מהיר ואפקטיבי לצרכיו של הפרט.
חברה אזרחית בריאה, כלומר כזו היודעת לתת מענה לצרכים חברתיים, לרוב צומחת מהשטח ולמעשה היא תוצר של יזמות פרטית. אולם יזמות זו אינה מתממשת בחלל ריק. בספרו Blessed Unrest המשיל פול הוקן (Hawken) את החברה האזרחית לתאי דם לבנים. כמו שאלו נלחמים מלחמה תמידית על הגנת הגוף מפני גופים זרים, כך גם חברה אזרחית בריאה אמורה להיות ערה כל הזמן לאי-צדק, לעוולות חברתיות, ולצרכים קהילתיים. פועל יוצא של משל זה הוא כי כמו תאי הדם הלבנים הזקוקים לגוף בריא, כך גם החברה האזרחית תלויה באקו-סיסטם תומך על מנת לתפקד באופן מיטבי. מה היא אותה סביבה בריאה? להלן נטען כי החברה האזרחית תלויה בשלושה מרכיבים מרכזיים: תשתית חוקית ורגולטורית, תודעה קולקטיבית ותרבות יזמית, וכן גישה נוחה למקורות מימון.
בראש ובראשונה חברה אזרחית בריאה תלויה בתשתית חוקית המגנה על חופש הביטוי וההתארגנות. חירויות אלו הינן חיוניות לכך שהפרטים יוכלו להתאגד, ולקדם את האינטרסים הפוליטיים, הכלכליים, החברתיים והקהילתיים שלהם. על התשתית החוקית נוסף רובד רגולטורי. רובד זה עשוי לתמרץ התארגנויות אזרחיות חדשות, או כאלו שכבר פועלות, למשל באמצעות הקלה על רישום עמותות חדשות והטבות מס לתורמים.
מרכיב נוסף באקו-סיסטם המאפשר חברה אזרחית בריאה הוא המרכיב התרבותי. באופן ספציפי יותר, ניתן להצביע על התופעה שאיש מדע המדינה רוברט פוטנם (Robert putnam) הגדיר כ״הון חברתי״ (Social capital). זהו האמון, הערכים, והנורמות המשותפות היוצרים תחושת שייכות שמחברת אינדיבידואלים לכדי קולקטיב, שבו הם רואים כהמשך ישיר לאני-העצמי שלהם. אולם סולידריות ותודעה משותפת אינם תנאי מספיק לכך שפרטים יפעלו באופן קולקטיבי. על מנת שזה יקרה, ישנו רובד נוסף של אקטיביזם חברתי. רובד זה תלוי במאפיינים ברמת הפרט, כמו חינוך ויכולת מנהיגות, וכן במאפיינים ברמת הסביבה, כמו ציפיות ונורמות חברתיות. בהקשר הישראלי, נראה כי החוזה החברתי שבמסגרתו חל גיוס חובה על האזרחים, לצד מורשת של מדינה חובקת-כל שהותירה אחריה מפלגת מפא״י, מחזקת את הנורמה לפיה המדינה אחראית לסיפוק כל צרכיו של הפרט, ובכך דווקא מביאה לאי מיצוי הפוטנציאל של החברה האזרחית בישראל לרתום לשורותיה משאבים וכוח אדם.
מרכיב שלישי ולא פחות חשוב באקו-סיסטם של חברה אזרחית בריאה היא גישה זמינה למקורות מימון. היכולת של ארגוני מגזר שלישי לגייס כספים ממקורות חוץ-ממשלתיים באופן מהיר ואפקטיבי הוא חיוני לחוסנה של החברה האזרחית ממספר סיבות. ראשית, חברה אזרחית בריאה אמורה לשמש מעין חיץ בין הממשלה לבין האזרחים.היכולת של האזרחים להתארגן בצורה שאינה תלויה בממשלה היא חיונית לעקרון ביזור הכוח שעליו נשען המשטר הדמוקרטי.
שנית, היכולת של ארגוני מגזר שלישי לממן את פעילותם באמצעות פילנתרופיה מאפשרת לאזרחים להשתתף ולהשפיע בצורה ישירה על ה״טוב הכללי״. במילים אחרות, באמצעות פילנתרופיה האזרחים יכולים להשפיע על סדר היום החברתי ללא צורך בייצוג קואליציוני אפקטיבי. ושלישית, אפשרויות מימון זמינות מאפשרות לארגוני המגזר השלישי גמישות תפעולית ויכולת תגובה מהירה ואפקטיבית בזמני חירום.
תוך זמן קצר יחסית ישראל הפכה לאחת המדינות המובילות בעולם במשיכת השקעות זרות, במחקר ופיתוח, ובמספר פטנטים לנפש, במה שהתחבר יחדיו לכדי סיפור הצלחה בקנה מידה בינלאומי. בדומה לארגוני החברה האזרחית, אף תעשיית ההיי-טק הישראלי היא תולדה של שילוב בין יזמות פרטית לבין אקו-סיסטם תומך. ואכן, ממשלות ישראל בעשורים האחרונים נקטו במספר דרכים לטיפוח האקו-סיסטם שסייע לצמיחתה של תעשיית ההיי-טק הישראלית. למשל, בתחום הרגולטורי ממשלות ישראל הורידו באופן עקבי את מס החברות על מנת לעודד פתיחה של עסקים חדשים ולעודד עסקים קיימים להרחיב את הפעילות העסקית שלהם. בתחום החינוך, ניתן לציין את התכנית לעידוד חמש יחידות במתמטיקה שיזם שר החינוך דאז נפתלי בנט, או ההכשרה האיכותית שהצבא מעניק למשרתים רבים שבסוף מגיעים לשוק התעסוקה. ואילו בתחום המימון, ממשלות ישראל תיקנו מספר פעמים את החוק לעידוד השקעות הון בצורה כזו שיתמוך בתעשיות עתירות ידע ויתמרץ השקעות בתחום. דוגמא נוספת לכך היא ״תכניות יוזמה״, פרי ממשלת רבין השניה, שעודדה השקעות במיזמים טכנולוגיים ואפשרה ליזמים לקחת סיכונים תוך הישענות על אפשרויות מימון ממשלתיות.
אנו מאמינים כי ניתן לגזור גזירה שווה מהדרך שבה ממשלות ישראל טיפחו את האקו-סיסטם שהוביל לצמיחתה של תעשיית ההיי-טק הישראלית למה שעוד נדרש לעשות בתחום החברה האזרחית. שלושת הרכיבים שהוכיחו את עצמם בטיפוח תעשיית ההייטק הישראלית, כמו תשתית רגולטורית וחוקית, חינוך, והנגשה של מקורות מימון, נדרשים גם בטיפוח האקו-סיסטם שיסייע בטווח הבינוני והארוך לחוסנה של החברה האזרחית.
כאמור, המשברים האחרונים שעברו על החברה הישראלית הדגישו את חיוניותה של החברה האזרחית בסיפוק הצרכים הבסיסיים והקולקטיבים של הפרט, וכן את היכולת שלה להתמודד עם אתגרים מורכבים ומגוונים. אנו סבורים כי בשעה זו, ההבנה שמנגנוני השוק והבירוקרטיה
הממשלתיים אינם מסוגלים לתת מענה לכל צרכיו של הפרט נעשית מובחנת יותר ויותר. זוהי אם כן שעתה של החברה האזרחית, שעה שבה מתבררת החשיבות הקריטית שלה הן לסיפוק צרכי הפרט, והן לעיקרון הדמוקרטי של ביזור הכוח. המלצת המדיניות שלנו, היא כי בעקבות המשברים האלו, ממשלות ישראל ישכילו לחזק את האקו-סיסטם התומך בחברה האזרחית על שלושת מרכיביו: תשתית חוקית ורגולטורית, חינוך, והנגשת מקורות המימון.
רצף האירועים שקרו בישראל בשנים האחרונות, החל מהקורונה ועד אירועי אוקטובר והמלחמה, הבליטו מחדש את הצורך בהתאגדויות קולקטיביות על מנת לקיים מחדש צרכים שבשנים האחרונות נראו מובנים מאליהם, כמו בריאות הציבור, יציבות מישטרית, וביטחון. זוהי אם כן שעתה של החברה האזרחית.
על פי תיאורית הצרכים של אברהם מאסלו (Maslow) צרכיו של הפרט מסודרים בסדר היררכי. בבסיס הפירמידה, נמצאים צרכיו הביולוגיים והפיזיולוגיים המאפשרים את קיומו כאורגניזם חי. באמצע הפירמידה נמצאים הצרכים החברתיים, כמו הצורך בשייכות, בזהות, ובהערכה חברתית.
ואילו בקצה הפירמידה עומדים צרכיו של הפרט להגשמה עצמית.
בזמני שגרה, מירב תשומת הלב של הפרט מופנית בעיקר לצרכיו האישיים ולמימושו העצמי, ואילו השלבים בבסיס הפירמידה, כמו קיומו הפיזי והמסגרות הקהילתיות שבה הוא חי, נתפסים פחות או יותר כמובנים מאליהם. אולם רצף האירועים שקרו בישראל בשנים האחרונות, החל ממשבר הקורונה, המשבר הפוליטי שנגרם עקב ניסיון החקיקה של הממשלה הנוכחית לשינוי מערכת המשפט, וכלה באירועי ה-7 באוקטובר; כל אלו הבליטו מחדש את הרבדים הבסיסיים יותר בפירמידת הצרכים של הפרט. במובן מסוים, ישראל חוותה רגרסיה מחברת שפע המאופיינת באינדיבידואליזם לחברה הזקוקה יותר להתאגדויות קולקטיביות על מנת לקיים מחדש צרכים שבשנים האחרונות נראו מובנים מאליהם, כמו בריאות הציבור, יציבות מישטרית, וביטחון.
כפי שנוכחנו לגלות, בשעות משבר, בין אם מדובר במשבר בריאותי, חברתי, או ביטחוני, לא הממשלה ולא השוק הפרטי יכולים לתת מענה מספק לצרכים העולים מהשטח. לתוך הוואקום הזה נכנסת החברה האזרחית. בשונה מגופי הממשלה, החברה האזרחית היא אדפטיבית יותר לשינויים ולכן יכולה להגיב במהירות ובאפקטיביות למגוון רחב של צרכים. בשונה ממנגנוני השוק, החברה האזרחית יודעת להתגבר על כשלי שוק ולתפקד גם כשאין כדאיות כלכלית. קיימות דוגמאות למכביר. בתקופת הקורונה היו אלו בעיקר יוזמות מקומיות שנועדו לסייע למבודדים, לחולים, לאוכלוסיות בסיכון, ולעסקים שנפגעו (גלובס). לאחר מכן היו אלו ארגוני החברה האזרחית שהובילו את המחאה נגד נסיון החקיקה המשפטית כאשר האופוזיציה והמגזר העסקי מהווים כינור שני בלבד. ואילו לאחר אירועי ה-7 באוקטובר היו אלו הגופים האזרחיים שפעלו כשחקנים מרכזיים בהתמודדות עם המשבר. תמיכה נפשית לנפגעים, סיוע למפונים, עזרה לחקלאים, וכן התארגנויות פוליטיות של אזרחים כמחאה להשבת החטופים הן רק מספר דוגמאות הממחישים את חשיבותה של החברה
האזרחית במתן מענה מהיר ואפקטיבי לצרכיו של הפרט.
חברה אזרחית בריאה, כלומר כזו היודעת לתת מענה לצרכים חברתיים, לרוב צומחת מהשטח ולמעשה היא תוצר של יזמות פרטית. אולם יזמות זו אינה מתממשת בחלל ריק. בספרו Blessed Unrest המשיל פול הוקן (Hawken) את החברה האזרחית לתאי דם לבנים. כמו שאלו נלחמים מלחמה תמידית על הגנת הגוף מפני גופים זרים, כך גם חברה אזרחית בריאה אמורה להיות ערה כל הזמן לאי-צדק, לעוולות חברתיות, ולצרכים קהילתיים. פועל יוצא של משל זה הוא כי כמו תאי הדם הלבנים הזקוקים לגוף בריא, כך גם החברה האזרחית תלויה באקו-סיסטם תומך על מנת לתפקד באופן מיטבי. מה היא אותה סביבה בריאה? להלן נטען כי החברה האזרחית תלויה בשלושה מרכיבים מרכזיים: תשתית חוקית ורגולטורית, תודעה קולקטיבית ותרבות יזמית, וכן גישה נוחה למקורות מימון.
בראש ובראשונה חברה אזרחית בריאה תלויה בתשתית חוקית המגנה על חופש הביטוי וההתארגנות. חירויות אלו הינן חיוניות לכך שהפרטים יוכלו להתאגד, ולקדם את האינטרסים הפוליטיים, הכלכליים, החברתיים והקהילתיים שלהם. על התשתית החוקית נוסף רובד רגולטורי. רובד זה עשוי לתמרץ התארגנויות אזרחיות חדשות, או כאלו שכבר פועלות, למשל באמצעות הקלה על רישום עמותות חדשות והטבות מס לתורמים.
מרכיב נוסף באקו-סיסטם המאפשר חברה אזרחית בריאה הוא המרכיב התרבותי. באופן ספציפי יותר, ניתן להצביע על התופעה שאיש מדע המדינה רוברט פוטנם (Robert putnam) הגדיר כ״הון חברתי״ (Social capital). זהו האמון, הערכים, והנורמות המשותפות היוצרים תחושת שייכות שמחברת אינדיבידואלים לכדי קולקטיב, שבו הם רואים כהמשך ישיר לאני-העצמי שלהם. אולם סולידריות ותודעה משותפת אינם תנאי מספיק לכך שפרטים יפעלו באופן קולקטיבי. על מנת שזה יקרה, ישנו רובד נוסף של אקטיביזם חברתי. רובד זה תלוי במאפיינים ברמת הפרט, כמו חינוך ויכולת מנהיגות, וכן במאפיינים ברמת הסביבה, כמו ציפיות ונורמות חברתיות. בהקשר הישראלי, נראה כי החוזה החברתי שבמסגרתו חל גיוס חובה על האזרחים, לצד מורשת של מדינה חובקת-כל שהותירה אחריה מפלגת מפא״י, מחזקת את הנורמה לפיה המדינה אחראית לסיפוק כל צרכיו של הפרט, ובכך דווקא מביאה לאי מיצוי הפוטנציאל של החברה האזרחית בישראל לרתום לשורותיה משאבים וכוח אדם.
מרכיב שלישי ולא פחות חשוב באקו-סיסטם של חברה אזרחית בריאה היא גישה זמינה למקורות מימון. היכולת של ארגוני מגזר שלישי לגייס כספים ממקורות חוץ-ממשלתיים באופן מהיר ואפקטיבי הוא חיוני לחוסנה של החברה האזרחית ממספר סיבות. ראשית, חברה אזרחית בריאה אמורה לשמש מעין חיץ בין הממשלה לבין האזרחים.היכולת של האזרחים להתארגן בצורה שאינה תלויה בממשלה היא חיונית לעקרון ביזור הכוח שעליו נשען המשטר הדמוקרטי.
שנית, היכולת של ארגוני מגזר שלישי לממן את פעילותם באמצעות פילנתרופיה מאפשרת לאזרחים להשתתף ולהשפיע בצורה ישירה על ה״טוב הכללי״. במילים אחרות, באמצעות פילנתרופיה האזרחים יכולים להשפיע על סדר היום החברתי ללא צורך בייצוג קואליציוני אפקטיבי. ושלישית, אפשרויות מימון זמינות מאפשרות לארגוני המגזר השלישי גמישות תפעולית ויכולת תגובה מהירה ואפקטיבית בזמני חירום.
תוך זמן קצר יחסית ישראל הפכה לאחת המדינות המובילות בעולם במשיכת השקעות זרות, במחקר ופיתוח, ובמספר פטנטים לנפש, במה שהתחבר יחדיו לכדי סיפור הצלחה בקנה מידה בינלאומי. בדומה לארגוני החברה האזרחית, אף תעשיית ההיי-טק הישראלי היא תולדה של שילוב בין יזמות פרטית לבין אקו-סיסטם תומך. ואכן, ממשלות ישראל בעשורים האחרונים נקטו במספר דרכים לטיפוח האקו-סיסטם שסייע לצמיחתה של תעשיית ההיי-טק הישראלית. למשל, בתחום הרגולטורי ממשלות ישראל הורידו באופן עקבי את מס החברות על מנת לעודד פתיחה של עסקים חדשים ולעודד עסקים קיימים להרחיב את הפעילות העסקית שלהם. בתחום החינוך, ניתן לציין את התכנית לעידוד חמש יחידות במתמטיקה שיזם שר החינוך דאז נפתלי בנט, או ההכשרה האיכותית שהצבא מעניק למשרתים רבים שבסוף מגיעים לשוק התעסוקה. ואילו בתחום המימון, ממשלות ישראל תיקנו מספר פעמים את החוק לעידוד השקעות הון בצורה כזו שיתמוך בתעשיות עתירות ידע ויתמרץ השקעות בתחום. דוגמא נוספת לכך היא ״תכניות יוזמה״, פרי ממשלת רבין השניה, שעודדה השקעות במיזמים טכנולוגיים ואפשרה ליזמים לקחת סיכונים תוך הישענות על אפשרויות מימון ממשלתיות.
אנו מאמינים כי ניתן לגזור גזירה שווה מהדרך שבה ממשלות ישראל טיפחו את האקו-סיסטם שהוביל לצמיחתה של תעשיית ההיי-טק הישראלית למה שעוד נדרש לעשות בתחום החברה האזרחית. שלושת הרכיבים שהוכיחו את עצמם בטיפוח תעשיית ההייטק הישראלית, כמו תשתית רגולטורית וחוקית, חינוך, והנגשה של מקורות מימון, נדרשים גם בטיפוח האקו-סיסטם שיסייע בטווח הבינוני והארוך לחוסנה של החברה האזרחית.
כאמור, המשברים האחרונים שעברו על החברה הישראלית הדגישו את חיוניותה של החברה האזרחית בסיפוק הצרכים הבסיסיים והקולקטיבים של הפרט, וכן את היכולת שלה להתמודד עם אתגרים מורכבים ומגוונים. אנו סבורים כי בשעה זו, ההבנה שמנגנוני השוק והבירוקרטיה
הממשלתיים אינם מסוגלים לתת מענה לכל צרכיו של הפרט נעשית מובחנת יותר ויותר. זוהי אם כן שעתה של החברה האזרחית, שעה שבה מתבררת החשיבות הקריטית שלה הן לסיפוק צרכי הפרט, והן לעיקרון הדמוקרטי של ביזור הכוח. המלצת המדיניות שלנו, היא כי בעקבות המשברים האלו, ממשלות ישראל ישכילו לחזק את האקו-סיסטם התומך בחברה האזרחית על שלושת מרכיביו: תשתית חוקית ורגולטורית, חינוך, והנגשת מקורות המימון.
The JGive Team
